איך גורמים למנהלים שלנו להעריך את העבודה שאנחנו עושים?

היא הגיעה אלי דרך חברה משותפת, וביקשה "זום קצר".

"יש לי רק שאלה קטנה," היא אמרה לי בקול רך, "מה אני צריכה לעשות כדי שסוף סוף המנהלים שלי ישימו לב לקיומי?"

והאמת? היא כנראה חשבה שנעשה "מיתוג אישי" דרך סטוריטלינג, ושאגיד לה לעשות סרטוני טיקטוק ולכתוב מאמרים בלינקדאין. אבל זה ממש לא מה שמתאים לה.

היא לא טיפוס שישב לייצר תוכן כל היום – כי אם היא הייתה, היא כנראה כבר הייתה עושה את זה.

הבעיה שלה היא שהיא אדם שקט, שסובלת ממחלה שנקראת "אמון במערכת".

ואחד הסימפטומים של המחלה הזאת, הוא נאיביות ואמונה שמישהו "שם למעלה" רואה את כל העזרה שלה לחברי הצוות, את כל ההשקעה ואת כל העשייה.

וזה רחוק מאוד מהמציאות.

מצד שני, אי אפשר להיות נודניקית שפונה לבוסים ומבקשת שימחאו לה כפיים אחרי כל פעם שהיא עושה משהו.

אז מה עושים?

ביקשתי ממנה להכין מצגת קצרה, שמציגה את כל מה שהיא עושה בעבודה.

משימות לחוד, תוצאות לחוד.

משימות עליהן היא נמדדת לבד – לחוד ודברים שבהם היא עוזרת לאנשים אחרים בארגון, בצורה שקטה וללא תגמול ההנהלה, לחוד.

ולא ברמה של "טיפלתי בפרויקט X", אלא כל המשימות שהיא ביצעה במסגרת הפרויקט.

ולארגן את זה בצורה מרשימה ובהירה בשקף אחד של מצגת.

"אוקי, ומה אני אמורה לעשות עם השקף הזה?"

זה בדיוק העניין.

ביקשתי ממנה לפנות לבוסית שלה ולבקש שיחה קצרה. 10 דקות.

וזה מה שקרה.

היא נכנסה לחדר, ואחרי כמה מילות חולין ("כן, ממש חם בחוץ")

היא ניגשה לעניין.

"רציתי לבקש ממך לתאר את כל המשימות שאני עושה"

"מה? מה זאת אומרת?"

"את המנהלת שלי, וחשבתי שזה יהיה רעיון נפלא להראות לך את כל מה שאני עושה וכל מה שאני משיגה במסגרת העבודה שלי, אבל שנייה לפני, אשמח שתסבירי לי, מנקודת מבטך, מה את יודעת שאני עושה פה. על מה משלמים לי?"

המנהלת הייתה קצת נבוכה, אבל שיתפה פעולה, והתחילה לתאר את המשרה של העובדת.

"זהו?" שאלה העובדת.

"כן, זהו." השיבה המנהלת.

ואז העובדת סובבה את הלפטופ עם השקף, שהראה את כל מה שהיא עושה.

"אז שתדעי שאפילו לא תיארת חצי ממה שאני עושה. אפילו לא 40%."

המנהלת הביטה בשקף, התרשמה ("וואו, מי ביקש ממך לעשות את זה?!" – "אף אחד, אבל זה חשוב לחברה, אז עשיתי"), חייכה, שאלה כמה שאלות ואז הביטה שוב בעובדת. הכדור אצלה. מה עושים?

מגיעים לשאלת המפתח.

"אני רוצה לדעת מה אני צריכה לעשות לדעתך בארגון, כדי שעוד שנתיים, שלוש, המנכ"ל בעצמו יפנה אלי ויגיד לי 'אני רוצה לקדם אותך לתפקיד של סמנכ"לית'."

זאת שאלה שמנהלים לא מצפים לשמוע.

וזאת כנראה הייתה הפעם הראשונה שהמנהלת ראתה את העובדת כמנהלת בעצמה, והתחילה לחשוב על "חזון" ו"מפת דרכים" עבורה.

היא חזרה אלי אחרי הפגישה, ואמרה לי שהמנהלת החזירה אליה את השאלה, בצורה של "איזה פרויקט את יכולה לעשות, מעבר לאחריות הקיימת שלך, שיגדיל את הפרופיל שלך ויגרום ליותר אנשים בארגון להכיר ביכולות ובתרומה שלך?"

חשבנו ביחד על רעיון לפרויקט חוצה ארגון, וכרגע הוא בתהליכי אישור וכנראה יצא לדרך בקרוב.

אז כשמדברים איתכם על "מיתוג אישי", זה לא אומר בהכרח שאתם צריכים לעשות רעש במדיה חברתית, לייצר סרטונים או להיות בפרופיל גבוה. וזה גם לא אומר שהאלטרנטיבה שלכם זה לשבת בשקט ולקוות שמישהו שישים לב לעבודה הקשה שלכם. מיתוג אישי גם יכול להיות לדאוג ש-2 או 3 אנשי מפתח בארגון, יכירו בערך ובתרומה שלכם, ולבנות ביחד איתם את ה ROADMAP לקידום שלכם.

מוקדש לכם, לכל האנשים השקטים והמוכשרים, שעושים עבודה נפלאה ולא מקבלים הכרה ראויה.